איך מלמדים לחשוב?
פיתוח מיומנויות חשיבה גבוהה אצל תלמידים הופך לטרנד עכשווי בהוראה.
מורים, הורים ותלמידים עוסקים בשאלה כיצד ניתן ללמד ילדים ללמוד? כיצד ניתן להקנות להם כלים ללמידה עצמאית? ואלו אסטרטגיות יעילות במיוחד ניתנות להעברה לתחומי הדעת השונים?
חשיבה גבוהה או מטא-קוגניציה, היא חשיבה על תהליכי החשיבה והלמידה, לפני בזמן ואחרי הלמידה.
הכשרת המורים בעת האחרונה כוללת, בין היתר, פיתוח יכולת בקרה על תהליכים ותוצרי הלמידה אצל תלמידיהם.
ואכן, המורים מלמדים את התלמידים כיצד לאסוף ידע, לבחון אותו ומיינו, וכן כיצד לבצע משימות הדורשות חשיבה עצמאית ויכולת הסקת מסקנות המסתמכות על ידע קודם וידע עולם ולא רק על ידע הנרכש בבית הספר.
בנוסף, ספרי הלימוד דורשים נימוק והסבר מילולי אודות התהליך שהוביל לפתרון. ניתן להבחין בכך בספרי החשבון. בעוד שבעבר המטלות דרשו מהתלמידים פתרון חשבוני מדויק, כיום עליהם להסביר את הדרך שהובילה לתוצאה, או לנמק מדוע בחרו באפשרות מסוימת.
תהליכיי בקרה על התוצאות נלמדות כיום בד-בבד עם הוראת תהליכי פתרון הבעיות. ובכלל, המגמה העכשווית היא להצמיח נוער חושב, יצירתי ופחות תלוי בלמידה פורמלית.
השלכותיה של ההוראה המכוונת לפיתוח חשיבה גבוהה, מתבטאות ביכולת הולכת וגדלה של הסקת מסקנות ופתרון בעיות בחיי היום-יום אצל ילדים ובני נוער.
האם הדור הצעיר חכם יותר מאשר בעבר?
התשובה לכך אינה כל-כך ברורה, ומובן שהמושג חוכמה רחב הרבה יותר מאשר מטא-קוגניציה, וכולל אף את "חכמת הלב".
אולם, למידה כגריסה של חומר לימוד גרידה, כבר לא נחשבת כלמידה יעילה ולאט לאט מפנה את מקומה להוראה/למידה המתבססת על הקניית אסטרטגיות ללמידה יעילה.
