חוויות הצלחה מעודדות אמון במסוגלות העצמית
חשוב להשתמש בחוויות הצלחה כדי לעזור לילד להאמין במסוגלות העצמית שלו. לעומת חוויות כישלון המשיגות כמובן את ההיפך. לכן, באותה מידה שאנו נעודד התנסויות העשויות להוביל להצלחות, נשתדל למנוע מהילדים התנסויות העלולות להוביל לחוויות כישלון. ה"רף" אותו נציב בפני הילדים צריך להיות מותאם ליכולותיו, בכדי לעזור לילדים לפתח תחושת אמון במסוגלות עצמית דרך חוויות הצלחה.
בנוסף, חשוב שהאתגרים המוצבים בפני הילד להיות כאלו שהוא יוכל לזקוף את ההצלחות למאמציו. לא נעודד אותו לגשת לתחום שבו ההצלחות הן אקראיות.
אנו רוצים שהילד יחווה תהליך של התמודדות ועמל בכדי להגיע לתוצאות המקוות, ואז הישגיו הם פרי עמלו. הילד יפנים את התהליך של "יגעת ומצאת תאמין". לבסוף, נעצים את הלמידה ע"י המללה של התהליך. נעורר את תשומת ליבו של הילד להצלחות הקטנות שלו בכל אחד מהשלבים וכיצד מאמציו נשאו פרי. זהו תהליך המאפשר התאוששות מהירה מכישלון ומוטיבציה לנסות להתמודד שוב.
חוויות הצלחה מועצמות ע"י עידוד. כמעט עד לגיל ההתבגרות, מאמין הילד בכל ליבו להוריו. מבחינתו הוריו לעולם אינם טועים. ניתן להשתמש בזאת בכדי לעזור לילד להאמין בעצמו. הורים והסביבה הקרובה עשויים לטעת בילד אמון במסוגלות העצמית ע"י עידוד ומחמאות. מובן שהמחמאות צריכות להיות ריאליות, אסור לנו לגרום לילד להיכשל בביצוע משימה שאינה כפי יכולתו, ובנוסף, אסור לשקר לילד כדי שלא לפגוע באמון האבסולוטי שלו בדמויות הקרובות אליו. נשתדל להשתמש בסמנטיקה המתאימה, ובמקום לומר לו: 'אתה לא מסוגל' , נאמר לו למה הוא כן מסוגל. בכך לא נרפה את ידו, אך גם לא נאכזב אותו ע"י הבטחת שווא.
דוגמה אישית (מודלינג) עשויה ללמד את הילדים להאמין ביכולתם. אכן, באותה מידה שילדים מאמינים להוריהם, ההורים אף משמשים מודל להערצה של ילדיהם (מכירים את השיר: "לאבא שלי יש סולם…"). הורים המאמצים דפוס התנהגות של אמון במסוגלות העצמית עשויים ללמד את הילדים שהתמודדות עם אתגרים שהצלחתם תלויה במאמץ ולא בנתונים אישיים מולדים, ולהקנות לילדיהם אמון במסוגלות העצמית.
