אוטיזם הוא שם כללי לקשת של מצבים שמאופיינים בהפרעה התפתחותית נוירולוגית שמקשה על האדם לקיים אינטראקציה חברתית ותקשורתית. כישוריהם החברתיים של ילדים אוטיסטים שונים מילד לילד, ותלויים בחומרת ההפרעה. קיימות דרגות שונות לקשיים אלו. לכן השם המדויק הוא "הפרעות בספקטרום האוטיסטי" ובאנגלית: autism spectrum disorders. את האוטיזם ניתן לאבחן בדרך כלל בשנים הראשונות לחיי הילד. קאנר (1943) טבע את המונח אוטיזם כנכות התפתחותית המתמשכת לאורך כל החיים. רוב האוטיסטים סובלים גם מפיגור (רמת משכל נמוכה מהממוצע), אולם כ-20% מהם הם בעלי IQ תקין ואף גבוה מהממוצע.
יש להבחין בין אוטיזם התפתחותי של הילוד, להפרעת תקשורת הקרויה: אוטיזם. אוטיזם התפתחותי של התינוק הוא שלב התפתחותי ראשוני שמאופיין בכך שהתינוק סגור בתוך עולמו, אינו מגלה עניין רב בסביבתו ושקוע לרוב באכילה או בשינה. מאפיינת אותו ההתכנסות בעצמו ובמילוי צרכיו מבלי לגלות ניסיונות רבים ליצירת קשר עם הסביבה, אולם בהדרגה התינוק מראה סימנים של אינטראקציה עם הסביבה הקרובה ובעיקר עם אמו. התינוק יוצר קשר עין, מגיב לניסיונות יצירת קשר עם הסובבים אותו ומגלה עניין בסביבה. התינוק מסגל התנהגות יעילה שבעזרתה הוא מספק את צרכיו הבסיסיים, דרך ההתקשרות עם הזולת.
פיתוח כישוריהם החברתיים של ילדים אוטיסטים
גם אצל התינוק האוטיסט קיים הצורך בהתקשרות, אולם, הקושי בהתפתחותם של המנגנונים האחראים לכך (מסיבות לא ידועות) מונע ממנו להגיע למימוש של ההתקשרות עם הזולת, ויוצר אצל התינוק תסכול וחרדה עזה. מסיבה זו הילדים האוטיסטיים הופכים לסגורים בתוך עולמם הפנימי. העולם נחווה על ידם כחידה לא פתורה.
האוטיסט מפגין בד"כ התנהגות חסרת מטרה. בשל נתק בין מרכז שיווי המשקל בגוף לאיברים השונים, ובכדי לפצות על החוסר בשיווי משקל, הילד האוטיסט מתנהל בצורה מעגלית, ללא כיוון מסוים. ניתן להבחין כבר בילדות המוקדמת בהרתעות מפני מגע, אי יצירת קשר עין ו"בריחה" לעולם החפצים. לאורך כל חייו מנסה הילד האוטיסט להבנות סדר בתוך אי הסדר המאפיין את הרגשתו מול העולם הבלתי ידוע לו. חוסר השליטה במצב יוצרת התנהגות כפייתית (פוביות), המשמשת כמנגנון הגנה.
כיצד נעזור לילד האוטיסט לפתח כישורים חברתיים תקינים?
הטיפול באוטיזם התמקד בעבר בעיצוב התנהגות בצורה נוקשה שלא קידם את הילד האוטיסט להשתלבות נורמטיבית בחברה. גישה חדשנית לטיפול בילד האוטיסט מושתתת על האינדיווידואליות של הילד, ולוקחת בחשבון את מכלול המאפיינים של אישיות הילד, הכוללים אמנם גם את הלקות, אך גם רבדים נוספים, שאת רובם קשה לראות בשל הלקות.
ההנחה העומדת במרכז הגישה המערכתית החדשה לטיפול בילד האוטיסט, היא כי הילד האוטיסט חרד לצאת מה"בועה" שלו, והחרדה הזו היא מעין פוביה הגורמת להתנהגות נסוגה ומכונסת מחד, ולהתפרצות אמוציונאלית ולעיתים אף אלימה מאידך. אולם, דווקא הפחד של הילד האוטיסט מהחשיפה, שבשלה הילד האוטיסט נוטה להיצמד למוכר והידוע, מעידה על סוג של תקשורת. מכאן, שדרך הטיפול באוטיזם יעילה יותר כשהיא נעשית בצורה עקיפה דרך המשחק החברתי וכלים טיפוליים מגוונים, ומתבססת על הקשר הדו-סטרי בין המטפל למטופל.
