במאמר זה נדבר על חשיבות ההקשבה האמפתית לבנייה ושמירה על מערכות יחסים ארוכות ומתגמלות. איכות מערכות היחסים שלנו עם ילדינו משפיעה על היכולת שלנו לעזור להם, והיא מתחילה בהקשבה אמפתית. מדוע כל כך קשה להקשיב? מהם החסמים המונעים הקשבה? אומנות ההקשבה היא אחת המיומנויות הקשות עבור הורה, מורה או מטפל. על אף הצורך העצום של ילדים (ומבוגרים) שיקשיבו להם, מוצאים את עצמם הורים ומורים מתמודדים עם קושי להקשיב באמת. מדוע זה קורה?
על אף חשיבות ההקשבה האמפתית, הורים, אנשי חינוך ומטפלים, מתקשים להקשיב. זאת משום שהיכולת להקשיב דורשת מהמאזין להתפנות מעיסוקיו, צרכיו ורגשותיו, ולהיות כל כולו עם המספר. בנוסף, קשה להכיל תעצומת רגשות, סיפורי חיים קשים וצער של הזולת. מאזינים מעדיפים "לשים פלסתר" על המקום הכואב, או במילים אחרות: לנחם, להציע פתרון, לבטל את הקושי, לא להתייחס ברצינות לדברי המספר, או להעביר ביקורת ואף להוכיח ולהעניש את המספר על מה שקרה.
אנשים נוטים להתרחק מאדם שבצרה, משום שקשה להם לשאת את הצער שלו. הם מעדיפים אנשים שמחים ומאושרים. אולם, דווקא ברגעים של קושי נמדדת החברות, חבר אמיתי הוא זה המשמש אוזן קשבת, מסוגל להכיל את הזולת, "נמצא שם" בשבילו, לא שופט ולא מבקר את מעשיו.
חשיבות ההקשבה
ההקשבה מאפשרת למספר לחוש שאינו לבד בצרה, בבחינת: "עימו אנוכי בצרה" שדבריו נשמעים וממילא הוא חשוב למאזין בעל ערך עצמי. לאחר השיחה הוא חש מעודד ומשכיל לראות את הדברים בפרופורציות הנכונות.
ילדים אף יותר ממבוגרים זקוקים להקשבה בכדי שיביעו את עצמם. ילדים מתקשים להביע את עצמם במילים משום שאוצר המילים שלהם דל. הם זקוקים להקשבה אמיתית והרבה סבלנות כדי להעביר את המסר הדבור.
הקשבה אמפתית
בכדי שהמספר יחוש שהמאזין מקשיב באמת, על המאזין לחוש אמפתיה למספר ברגע נתון. לשם כל עליו "להיכנס לנעליו" של המספר, עליו להבין את הדברים מנקודת מבטו ולחוש את העובר עליו ברגעים אלו. המספר עשוי להשתמש בדמיון מודרך כדי "להיות שם" בשבילו. הוא לוקח בחשבון את הרקע של המספר, מבנה האישיות, ניסיון החיים, השקפת החיים, ועד כמה שניתן גם את מבנה האישיות. לאחר שהמאזין נמצא "במקומו" של המספר, הוא מעביר לו מסר של אמפתיה.
אולם, לא לאורך זמן נשאר המאזין במקום הכואב שלבו נמצא המספר. לאחר שהמאזין חש את הקושי של המספר מהמקום שבו הוא נמצא, המאזין מתנתק מהמקום הכואב הזה, בכדי "להושיט יד" למספר ולשמש לו מקור תמיכה וחוסן נפשי. זהו המקום שבו יכול המאזין (הורה, מורה או מטפל) לעזור למספר בצורה מיטבית. ולכן, על אף חשיבות ההקשבה האמפתית, מאזינים רבים מתקשים להעניק הקשבה פעילה לאורך זמן.
