יש מבטים שממש קשה לך לעמוד בפניהם.
כך הרגשתי כשרות (שם בדוי, כמובן) הביטה בי. היא ילדה שנלחמת, חשבתי לעצמי, ושמה ראוי לה. חשבתי עליה, על רות "שלנו", כשקראתי את מגילת רות בשבועות. יש משהו חזק בנחישות הזאת, בהתמדה. היא תצליח.
רות בת ה-9 הגיעה אליי עם אימה בהמלצת יועצת בית הספר. רות היא ילדה "דחויה". אין לה חברות. בעצם, בגן הייתה לה חברה טובה, רבקי (שוב בדוי). אימה של רות הייתה מחזירה את שתיהן מהגן, רבקי גרה בסמוך אליה, כך שזה היה ממש טבעי שהן יתחברו.
רבקי עלתה לבית ספר אחר, ורות נשארה לבד. בעצם, רות פשוט לא ידעה איך ליזום קשר חברתי – איך פונים? מה אומרים? מה לא ואמרים?… אז רות נשארה לבד, עד כיתה ד', ולאחר שכולם (הורים, מורים) הבינו שמה שלא קרה במשך שלוש וחצי שנים בבית הספר, כנראה לא יקרה ללא עזרה, רות הופנתה אליי.
קצת עלי, ועל המכון: במשך שנים עסקתי באבחון וקידום דידקטי (מאבחנת דידקטית M.A. ). כשהבנתי שלא ניתן לדבר על קידום ללא טיפול מערכתי, פניתי ללימודי הנחיית הורים בצורה מקיפה, וקורסי השלמה נוספים.
הנושא החברתי עלה כמעט בכל פגישת "אינטק" עם הורים, אבל, רגע המפנה היה כשאמא של ילדה בכיתה א' אמרה לי: "רק חברה אחת, זה כל מה שאני מבקשת בשביל הבת שלי, רק חברה אחת". זה שבר אותי והחלטתי שחייבים לעשות משהו.
טוב, כולם מכירים ילדים מקובלים בחברה, וכאלו שפחות. כולם גם מכירים ילדים "דחויים".
אולם, אם בעבר התייחסו לדחייה חברתית כאל "משחק ילדים": אז אין לו חברים, מה זה משנה? היום יש מודעות הולכת וגדלה לאיתור וטיפול בקשיים חברתיים. ולמה בכל זאת עדיין היקף הטיפול נמוך בהרבה מהיקף התופעה? משום שאנשים לא באמת מאמינים שאפשר לעזור.
הדרך המקובלת לטיפול בקשיים חברתיים היא טיפול רגשי , והיא לא תמיד עוזרת…
לי היה ברור שבשביל לטפל בקשיים חברתיים צריך אינטראקציה חברתית ולהתחבר לעולמם החברתי של ילדים, ומשום כך צריך לעבוד בקבוצות. את שיטת הקבוצות פיתחתי כ"הוראה מתקנת חברתית". הקניית המיומנויות החברתיות היא דרך התנסות וחוויה, ולכן הלמידה משמעותית. לאחר ההתנסות, שבה אנו עושים שימוש במגוון כלים טיפוליים, ובעיקר במשחק החברתי, אנחנו עורכים דיון קצר שמטרתו לבדוק איפה זה פגש כל ילד ומהן התובנות שלו. עוברים להתנסות נוספת ומסכמים ב"כללי אצבע", פשוטים שאותם קל לילדים לזכור.
כך עובדים על יוזמה חברתית, פתרון קונפליקטים, אסרטיביות ועוד. השיטה משלבת טכניקות מגוונות מתחומים שונים.
לאחר מספר שנים של סדנאות וחיבור לעולמם החברתי של ילדים, התרחב המכון, וניתן ללמוד בו את השיטה כדי לעזור לילדים. קורסי ההכשרה מתקיימים בירושלים ובבני ברק, והמחזור העשירי ייפתח אי"ה גם ברחובות. במקביל, אנו מפעילים סדנאות ילדים במתנ"סים.
אז מה היה לנו? קשיים חברתיים, ילדים "דחויים", ומנגד, בעקבות משבר הקורונה, גם נשים מפוטרות.
ומה יש לנו? יותר ילדים שיודעים ליזום ולשמור על מערכות יחסים, ונשים שזכו לשלב שליחות עם פרנסה מכובדת. ובעיקר – תקווה.
לא עלינו המלאכה לגמור, אבל אנחנו משתדלים. ומשפרים. אני וצוות המכון מעוניינים לשמוע מכן- חוויות, רעיונות, עצות, שאלות וכל דבר שעשוי לעזור לנו להעניק לעוד ילד ילדות מאושרת.
